אפרתי (בכר) שלמה

קורות חיים

שלמה נולד בדצמבר 1908, ב' טבת תרס"ט, ב"אם המושבות" פתח תקוה, להוריו משה ומזל-ברכה, אשר הגיעו למושבה ב- 1880, והיו ממייסדיה.

בילדותו למד בבית הספר "תלמוד תורה" (לימים "נצח ישראל") וכבר מגיל עשר שמר בלילות על רכוש המשפחה, כפי שהעיד על עצמו בפנקס זכרונותיו, אשר השאיר אחריו: "עוד בהיותי כבן עשר שנים, הורגלתי על ידי אבא, משה בכר, לשמור בלילות על מיקשאות האבטיחים, כרמי הזיתים והשקדים וגם על הפרדס, שהיו כולם בבעלותנו. ביום הייתי לומד ובלילה שומר עם שני כלבי שמירה שהיו עימדי."

בשנת 1929, בהיותו בן 21, הצטרף לארגון "ההגנה" ויצא לאימונים ולשמירה. היה פעיל בתקופת המאורעות. במלחמת העולם השניה היה שלמה ב"הג"א (הגנה אזרחית). בהיותו חבר "ההגנה", השתתף בקרב על כיבוש מגדל צדק, רנטייה (רנטיס) והכפר מיזרע. במלחמת השחרור, נלחם עד תום המלחמה בגדוד 42, והעביר את שירותו הצבאי באיזורי בית נבאללה, מודיעין, לטרון וקובב, והיה במשך המלחמה מפקד עמדה. בקרבות באיזור בית נבאללה נפצע שלמה ברגלו וחזר לחופשה קצרה לביתו, לאחר ימים רבים שלא ראה את משפחתו: אשתו שרה, אותה נשא בשנת 1932 ושתי בנותיו כוכבה וברכה.

לאחר מלחמת השחרור, עבד שלמה שנים רבות כפועל בניין לפרנסת משפחתו, ואף היה חבר הנהלה בקרן לפועלי הבניין של "מבטחים".

לאחר מכן התקבל לעבודה קבועה ב"יכין-חק"ל, בתור מנהל עבודה בפרדסי התעשייה הצבאית (תע"ש), שם עבד עד צאתו לגימלאות.

היה ידוע ביושרו, נאמנותו וחוש הצדק המפותח שלו, ובשל כך, היה אהוב על כל מכריו ומקורביו.

נושא את אותות: ה"הגנה", ה"קוממיות", "קדש", "ששת הימים".