ימי טרם בראשית
במושבה פתח-תקוה פעלו שלשה גופי הגנה עד להקמת הארגון הארצי. האחד, כמו בשאר המושבות, "בני בנימין" שנקרא כך על שם הברון בנימין אדמונד דה- רוטשילד שתמך בארגון זה בהבינו שיש צורך בארגון שמירה, לנוכח המצב הביטחוני שבו היו שרויים המושבות בהן תמך ולהן סייע.
הגוף השני, כלל את "ועד השמירה" המקומי בראשותו של השומר אברהם שפירא כאשר על חברי הועד נמנו: אליהו ירקוני, זאב אייזנברג, מרדכי בן- דרור, מרדכי חפץ ויעקב שפי.
לצד חברי ועד אלו שעסקו בגיוס שומרים והפעלתם פעלו גופי שמירה במושבים סביב המושבה. כמו בעין-גנים, שלהם היה ועד שמירה עצמאי שגם דאג לרכוש נשק באופן עצמאי. כמו לדוגמא י. פנחסי, חבר המושב שהגיע לעבר-הירדן המזרחי כדי לרכוש נשק ותחמושת עבור חברי המושב. אכן הוא חזר עם 15 רובים ותחמושת רבה, אותם רכש מהערבים שסחרו שם בנשק ותחמושת. כך עשו גם אנשי הישוב היהודי מכל חלקי ארץ-ישראל. בנוסף, "הועד החקלאי" במושבה פתח- תקוה הטיל מס על משלוחי פרי הדר. בכסף שנאסף נקנה נשק ממחסני הצבא הבריטי משאריות מלחמת העולם הראשונה.
הגוף השלישי שעסק בשמירה והגנה היה הצבא הבריטי. מפקד האזור מטעם הצבא הבריטי קפיטן לורנס הכין תכנית משלו להגנת המושבה, הוא הקצה לשם כך כוח צבאי שחנה במחנה ראש-העין. כל זאת כחלק מלקחי פרעות תרפ"א- 1921.
ימי בראשית
ארגון ה"הגנה" הארצי, בתחילת דרכו, היה קשור ומסונף ל"הסתדרות העובדים". קשר זה חלחל בהדרגה אל הערים והמושבות. כך שאנשי ההסתדרות יזמו את הקמת סניפי הארגון בכל ישוב, ככל שיכלו, בכפוף לנסיבות ולתנאים בכל עיר ובכל מושבה. כך קרה שבכיר "הסתדרות הפועלים החקלאים" בפתח-תקוה נטע גולדברג (הרפז) פנה בשנת 1923 לחבר יוסף סורינוב, חבר קבוצת "מעבר"[1] ומטיל עליו להקים את ארגון ה"הגנה" יש מאין. סורינוב שעמד בראש הקבוצה אוסף שנים עשר מחבריו וביניהם את אליעזר רובינשטיין (יהלום). הם התקבצו ערב ערב באוהל בפרדס רוזוב[2] ולאורה של מנורת נפט התאמנו החברים בנשק שהובא לשם מפורק בתיקי היד של החברים. לצורך הדרכתם הגיע במיוחד יעקב פת מתל אביב.[3] באוהל זה החלה פעילות ה"הגנה" בפתח תקוה. כאן הונחו היסודות לארגון שהלך והתרחב במספר החברים המצטרפים, במספר ימי האימונים ובהמשך בפעילות המבצעית. חבורה זו מגייסת חברים נוספים. כל מצטרף נבדק בקפידה באשר לנאמנותו לרעיון ולמהימנותו האישית. לארגון המתהווה גויסו גם חברות. תוך זמן קצר היה צורך לקבוע ועד הגנה שינהל ויתווה את הדרך הלאה. אכן נבחרו כצפוי יוסף סורינוב, אליעזר רובינשטיין (יהלום) וכן חברת נציגת משק הפועלות, צוות זה פעל במרץ להרחבת השורות ולהגברת האימונים.
תחילת הדרך
בשנת 1924 סרינוב עוזב את המושבה ואליעזר רובינשטיין (יהלום) מקבל לידיו את הניהול וריכוז הפעילות. הוא יוצר קשר עם המפקדה הארצית, עם יוסף הכט, מפקד ה"הגנה" ובכך הוא יוצר זיקה מעשית בין הארגון כאן בפתח-תקוה לבין ההנהגה שבתל-אביב. במקביל הוא מרחיב את "ועד ההגנה" ומגייס עוד מדריכים כמו גם עוד מקומות אימונים ועוד נשק לאימונים ולשימוש מבצעי. בנוסף לאימונים שהתקיימו בפרדס רוזוב, קיימו אותם גם במשק הפועלות,[4] בחצר בית הפועלים[5] וכן בבית פוחס במושב עין גנים[6] ובחורשת עין גנים.[7] האימונים התקיימו ברצינות רבה וכולם ראו בהם צורך ממשי ושימושי. תוכנית האימונים כללה שימוש ברובה, שימוש באקדח וכן תרגילי סדר שהועברו על ידי א. איכילוב מדריך ב"מכבי" שנענה לבקשת ועד ה"הגנה" לכך. הנשק איתו התאמנו כלל אקדחים, שני רובים מוועד ה"הגנה", רובה נוסף נתרם על ידי אריה פסילוב חבר עין-גנים ועוד ששה רובים שהובאו מהמרכז בתל-אביב.
אל הגבעה
במהלך שנת תרפ"ה-1925 נקנו אדמות על גבעה בשולי המושבה פתח-תקוה. ב-ז' באייר תרפ"ה- 1 במאי 1925 הוקם על הגבעה קיבוץ "גבעת-השלושה" הנקרא על שמם של שלושה פועלים מהמושבה שהתמסרו לשלטון התורכי בשנת תרע"ו-1916 בהנחה שלא יאונה להם כל רע. הם נלקחו לכלא דמשק ולאחר עינויים רבים הם נפטרו בכלא. בשנה זו אליעזר יהלום חוזר מקורס מפקדי ה"הגנה" שנערך על הכרמל. הוא מחליט להפוך את ה"הגנה" בפתח-תקוה לארגון גדול, רציני ומוכן לבאות. הוא מעביר את מרכז הפעילות ל"גבעת-השלושה", מרחיב את השורות, מכשיר מפקדי משנה, מרחיב את "ועד ההגנה" במושבה וכן מגביר את האימונים בכמות ובאיכות. הקיבוץ מצידו משתף פעולה ומקים עבור הנהגת הארגון צריף המשמש גם כמקום אימונים. בכך הופך קיבוץ גבעת- השלושה למרכז ה"הגנה" בפתח-תקוה. הם העמידו את הצריף, שטח לאימונים ואף את חברי הקיבוץ לסיוע ותמיכה בפעילות. למותר לציין כי כל חברי הקיבוץ הצטרפו כאחד, לארגון. האימונים הלכו והשתכללו, בהדרגה שולבו בהם גם סיורים ומסעות, כדי שיכירו את הסביבה הקרובה. במסעות הללו הגיעו עד בקעת אונו, מודיעין ולוד. היה בהם יסודות של כושר גופני אך גם הכרת הסביבה, גיבוש חברתי והכרת אתרים היסטוריים כדי לקשור אותם לארץ.
במהלך השנים הבאות פעילות הארגון התרחבה והסתעפה. חברים וחברות נוספים הצטרפו, נוספו מקומות האימונים היקף האימונים עלה, התקיימו קורסי מפקדים שהוכרו על ידי המפקדה המרכזית בתל-אביב והוכשרה שכבה פיקודית. יותר ויותר מפקדים נשלחו לקורסי פיקוד בכירים. בפרוץ מאורעות תרפ"ט-1929 נמנו כשלוש מאות חברי "הגנה" בפתח- תקוה, מאומנים ונכונים לכל משימה מבצעית.
גיבוש הארגון במהלך העשור הראשון תר"פ-תרפ"ט-1920 -1929
בשל בראשיתו של הארגון, שלבי התארגנותו בשנים הראשונות והרגישות הביטחונית, פעלו במקביל קבוצות הגנה נוספות. שכן הם סמכו על עצמם. הכינו את עצמם באופן עצמאי ופעלו גם באופן עצמאי. ביניהם ניתן למנות את קבוצת הכ"ג שהגיעה בתרפ"ה-1925 ל"מגדל צדק" והפכה את המקום לשטח האימונים שלהם. חברי מושב עין-גנים התארגנו באופן עצמאי להגנת המושב, בעצם הם ממשיכים לתפעל את ארגונם העצמאי שהחל פעולתו עקב מאורעות תרפ"א (1921) ולא הפסיקו לאורך כעשור שנים. אמנם ארגון ה"הגנה" של "הפועלים" זה הנתון למרותה של "הסתדרות העובדים" היה הארגון המרכזי, הגדול והחזק במושבה. אך כאמור. בשנים הראשונות כל אזור וכל קבוצה התארגנה באופן עצמאי. זה כלל השגת נשק והחבאתו, אימונים עצמאיים, מערך פיקודי והדרכתי עצמאי, ועד הגנה עצמאי, לרבות כזה אשר מטיל על חבריו מס מיוחד שמטרתו קניית נשק ותחמושת, בכסף שנאסף. במהלך העשור הראשון אט אט הארגון המרכזי בפיקודו של אליעזר יהלום רכש את אמונם, החשדנות והפחד מפני הבאות הלך ופחת. יהלום מצידו השתדל לקרב את כל הקבוצות שתפעלנה תחת מטה אחד. הוא צירף את נציגיהם לוועד ההגנה הישובי. פרעות תרפ"ט (1929) עשו את שלהם למען אחדות השורות, על אף שפתח-תקוה לא הותקפה בפרעות אלו.
עם התגבשותו של הארגון בפתח-תקוה במהלך שנות ה-20, היו אלה חברי ה"הגנה" בפתח-תקוה, שהעמידו עצמם לרשות המפקדה הארצית. מלבד חברי הארגון בתל-אביב, חיפה וירושלים, שמתחילת הדרך היו קשורים וכפופים למטה הארצי. חברי הארגון מפתח-תקוה נשלחו לפעולות הגנה והתקפה במקומות שונים עוד במהלך שנות ה-20. כן העמיד הארגון במושבה את מלאי הנשק שברשותו לטובת המטה הארצי. בניגוד לשאר הישובים והמושבות שדאגו לשמור את כל הנשק והתחמושת אצלם לצרכי הגנה עצמית.
(מחקר וכתיבה: ד"ר חיים מייטליס)
____________________________
[1] קבוצת "מעבר". חבורת פועלים שהייתה מאורגנת כקבוצת עבודה מגובשת לצורך קבלת עבודות גדולות בקבלנות. בכך רצתה להשפיע על שוק העבודה בפתח- תקוה, כדי שהעבודה תינתן לפועלים היהודים ולא לערבים. היא החלה את דרכה במושבה בתחילת שנת תרפ"ד (1923). אחריה הגיעו קבוצות עבודה נוספות.
[2] כיום השטח עליו ממוקמת תחנת משטרת פתח-תקוה ברחוב שטמפפר.
[3] לימים מפקד ה"הגנה" בחיפה ובהמשך מפקד ה"הגנה" בירושלים.
[4] כיום בית ספר ויצ"ו "גן ונוף" הגובל בשכונת מחנה יהודה.
[5] כיום בית ההסתדרות ברחוב ההסתדרות.
[6] כיום ברחוב פוחס בסמוך לבית ספר "אמיר".
[7] כיום השטח שבין רח' פוחס לכביש 40 עליו ממוקמות חט"ב ברנר ושכונה.
