מוזיאון הגנה
תולדות ההגנה בפ"ת

פעילות הארגון במהלך בעשור השני תר"צ-תרצ"ט - 1939-1930

בשנת תר"צ-1930 נמנה כאן בפתח תקווה ארגון "הגנה" מרכזי אחד שהכפיף את עצמו למפקדה המרכזית בתל-אביב. אליו הצטרפו חברות כמו גם בני ובנות הציונות הדתית, חברי "הפועל- המזרחי". סניף פתח- תקוה הפך להיות סניף משמעותי בארגון ה"הגנה" הארצי.

כלקח מפרעות תרפ"ט, ביצע המטה הארצי שינויים מרחיקי לכת, עם השפעה לטווח ארוך. ככל שהדברים נכונים בשאר חלקי ארץ-ישראל, הדברים נכונים גם לגבי המושבה פתח-תקוה. בין הפעולות העיקריות שנעשו בפתח- תקוה ניתן לציין:

  • הרחבת מטה ה"הגנה" על ידי צירוף חברים נוספים.
  • גיוס נרחב ויסודי של הגברים בפתח-תקוה, כמו גם כמו גם שהגבירו את הגיוס בקרב הנשים.
  • הוגברו האימונים בכמות ימי האימון וגם באיכות האימונים.
  • הועברו כלי נשק רבים מהמפקדה הארצית, לצורך אימונים ולצורך פעולות הגנה ושמירה.
  • הוקמו סליקים רבים בחצרות הבתים להסלקת הנשק מפני הצבא הבריטי שחיפש אחריהם.
  • הוקם בית מלאכה מוסלק לייצור נשק ותחמושת במסגריית רוגובסקי ברחוב חפץ- חיים פינת רחוב הרצל.
  • יצירת קשר ארגוני ומבצעי עם המושבים השכנים לצורך תיאום הגנה עליהם בעת הצורך. הקשר נוצר עם עין-גנים, מחנה-יהודה וכפר-אברהם. כן נוצר קשר עם המושבה כפר-גנים.
  • עם הקמת "המוסד לעליה ב" להעלאת יהודים באופן בלתי ליגלי, גוייסו גם בני פתח-תקוה למבצעי ההעפלה, בעיקר כדי לקלוט את המעפילים הנוחתים באישון לילה.

פרעות תרצ"ו-תרצ"ט – 1939-1936

בשנת תרצ"ו-1936 פתחו ערביי ארץ-ישראל בפרעות. בתחילה נגד ממשלת המנדט הבריטי, מפני שהערבים הבינו כי ממשלה זו מתחילה לקדם וליישם את כתב המנדט שניתן לה, להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. בשנה זו עדיין לא ידעו מהן גבולותיה אך ידעו שיש תכנית כזו. לכן הם פתחו בפרעות. תוך זמן קצר פרעות אלו הופנו גם כלפי הישוב היהודי. בהדרגה פרעות אלו הלכו ותכפו, הלכו והתעצמו.

הערבים הבינו שכוחו של ארגון ההגנה גדל השתפר ונעשה מקצועי יותר. הם גם הבינו כי מספר היהודים בארץ ישראל גדל והוא מונה בשנה זו למעלה מ-400 אלף נפשות, בהשוואה לפרעות תרפ"ט- 1929 שהישוב היהודי מנה  כ- 160 אלף נפשות. לכן יש לנקוט הפעם בדרך שונה מכפי שנעשה בפרעות תר"פ- 1920, תרפ"ט- 1929. הערבים תקפו בכל החזיתות: ישובים מבודדים, דרכי תחבורה, מסילות רכבת, רכבות הותקפו ושותקו, שדות תבואה הוצתו, מטעים נעקרו והושחתו, ציוד חקלאי נבזז והושחת, נמל יפו שרוב עובדיו היו ערבים, הושבת. הוטל חרם כלכלי על הישוב היהודי.

ארגון ה"הגנה" הארצי נערך לכך ונתן מענה מיידי למצב החדש. כלי הנשק הוצאו מהסלקים, נחפרו עמדות מגן ותעלות קשר בישובים, הוגברו השמירות, טיב האימונים שופר, קויימו מספר קורסי מפקדים בדרגות שונות, הוגבר הגיוס למשטרה הבריטית ורבים מחברי ה"הגנה" שירתו במשטרה הבריטית. הארגון עבר לפעולות יזומות למניעת התנפלויות והתקפות של הערבים. הוגברו מסעות לרכישת אמצעי לחימה, הוקמו יחידות יעודיות ב"הגנה", וכן תגברו את הישובים המבודדים. כן הוקמו ישובי "חומה ומגדל".

גם ארגון בפתח תקוה נטל חלק פעיל בהתפתחות הארגון בשנים תרצ"ו- תרצ"ט (1936-1939) השתתף בכל מבצעי הארגון הארצי. בין העיקריים בהם, ניתן לציין את עובדת הקמת הפו"ש (פלוגות השדה) ביוזמתו ובפיקודו של יצחק שדה. הפעולות הראשונות היו להגן על מחצבות "מגדל -צדק" ועל העובדים במקום מפני ערביי האזור. בגבעות סביב, הם ערכו את האימונים הראשונים וגיבוש תורת הלחימה שלהם. מכאן הם יצאו בהמשך הזמן להגן על ישובים ברחבי הארץ והקימו אף שם יחידות פו"ש. היה חשוב לשמור על המחצבות ועל העובדים שהיו כולם מפתח- תקוה  מפני שהיה צורך להמשיך בתנופת הבניה, כי בשנים הללו נוצרה בעיה, הערבים כחלק ממאבקם נגד הבריטים ונגד הישוב היהודי השביתו את שאר המחצבות בארץ שבהם הם עבדו.

בשנים הללו מפקדת ה"הגנה" בפתח-תקוה לקחה על עצמה להגן על המושבים סביב המושבה. בהן מחנה-יהודה,  עין-גנים, כפר-אברהם, כפר-סירקין, בהדרגה, היובל וכן המושבה כפר-גנים. בין השאר הארגון בנה עמדות מבוטנות סביב המושבים כדי להקל את השמירה על המושבים.

בהמשך לכך גוייסו חברי ה"הגנה" במושבה ונשלחו להגן על ישובים מבודדים ומרוחקים כמו גם על מפעלים לאומיים. בשנים הללו נשלחו חברי ה"הגנה" חיים יוסלביץ ואברהם זליקוביץ בשנת תרצ"ח- 1938 לצפון ים המלח כדי להגן על מפעלי ים-המלח שהוקמו שנים ספורות לפני כן. הם נשלחו על ידי מפקדת המקום לחפור כדי למצוא באר מים להשקיית העובדים במפעלים. בשעת החפירה השניים נרצחו. הם נקברו בבית העלמין בפתח-תקוה.

כן נשלחו חברי ה"הגנה" במושבה, לתגבר ולסייע בשמירה והגנה את ישובי "חומה ומגדל" שהוקמו באותן שנים, וכן נשלחו לישובים נוספים.

באותן שנים הוגברה ההתגייסות לארגון. בין השאר התגייסו בני ובנות הציונות הדתית. בפתח-תקוה הוקמו שתי מחלקות דתיות. האחת לגברים והשניה לנשים. מטה ומרכז הפעילות היה בכפר-אברהם. הם התאמנו אמנם באופן עצמאי, אך יצאו כשאר המחלקות במושבה, לכל הפעולות המבצעיות כמו שמירות בעמדות, פטרולים, סיוע לנקודות התיישבות ועוד.

לנוכח התגברות הפרעות נגד הישוב היהודי החליט המטה הארצי להקים את "פלוגת-המאה". יחידה מבצעית זו תהיה כפופה אליו ותישלח על ידיו לפעולות מבצעיות בכל ארץ-ישראל. המטה בחר את המושבה פתח-תקוה כמתאימה להקים בה את "פלוגת המאה" ולבחור מי מבני המושבה לשרת ביחידה זו. למקים היחידה ולמפקדה הראשון נתמנה אליהו כהן לימים האלוף בן-חור. היחידה התאמנה בפרדסים ובשטחים הפתוחים היכן שלימים שהוקמה שכונת "הדר-המושבות".

ימי מלחמת העולם השניה - תרצ"ט-תש"ה – 1939- 1945

בימי מלחמת העולם השניה חלה האטה קלה בפעילות הביטחונית בארץ-ישראל, מכמה סיבות. לאחר דיכוי פרעות הערבים בשנים 1939-1936 על ידי הבריטים ובהבינם שבימי המלחמה כשהאימפריה הבריטית עסוקה במאבק הצבאי נגד הגרמנים ושותפיהם, הרי כל התפרעות והפרת סדר תזכה לתגובה בריטית נזעמת. הערבים הוזהרו על כך מבעוד מועד, לכן הם האטו את פעילותם כנגד הבריטים וגם כנגד הישוב היהודי.

הישוב היהודי נענה לקריאת  ההנהגה האזרחית- פוליטית וראשי ארגון ה"הגנה" להתגייס לצבא הבריטי כדי לסייע לו במלחמתו נגד הנאצים. זאת על פי בקשת ממשלת המנדט במהלך המלחמה למן תחילתה. התגייסו אלפי בני הישוב היהודי, גברים ונשים, בני קיבוצים, בני-המושבים, המושבות והערים. גם בני פתח-תקוה, חברי ארגון ה"הגנה" התגייסו לצבא הבריטי. בין הנשים מפתח-תקוה שהתגייסו היו נשים נשואות שראו בשירותן בצבא הבריטי צו השעה לנוכח מעשי הזוועה שעשו הנאצים ביהודי אירופה.

בני פתח-תקוה לחמו בחזיתות השונות וביחידות מגוונות של הצבא הבריטי. בין השאר לחמו המתנדבים חברי ה"הגנה" בני שכונת מחנה-יהודה בחזית יון. בקרבות שם נחלו הבריטים מפלה. כתוצאה מכך נשבה הכוח הבריטי, שכלל יהודים, על ידי הגרמנים. השבויים השמו במחנה שבי עם תנאי מחיה קשים. במהלך השבי נספה בן שכונת מחנה-יהודה. יהודי תימני זה הוכר כנספה שואה. הוא התימני היחידי שהוכר כנספה שואה.

בין תום המלחמה לקום המדינה תש"ה-תש"ח  - 1948-1945

עם תום מלחמת העולם השניה והתוצאות הטרגיות של השואה כלפי העם היהודי קיווה הישוב היהודי והנהגתו כי יחסה של ממשלת המנדט ישתנה לטובה כלפי הישוב היהודי בכל הנוגע להסרת הגבלות העליה לארץ-ישראל, כפי שפורסמו ב"ספר הלבן" משנת תרצ"ט- 1939. הדבר לא קרה. מפעל העפלה הלך והתעצם בשל הרצון להעלות כמה שיותר שרידי שואה. הישוב היהודי התגייס לכך. גם חברי "ההגנה" בפתח תקוה נחלצו לסייע למעפילים שהגיעו בחשאי לחופי כפר ויתקין, נתניה והרצליה. סייעו להם להגיע לחוף ולהיטמע בקרב האוכלוסייה בפתח- תקוה. בכך הצליחו להסתתר מפני חיילי ממשלת המנדט.

בשנים המשמעותיות האלו היה מתח גבוה בין ארגוני המחתרת ה"הגנה", האצ"ל והלח"י. המתח הגיע לשיאו כאשר אנשי ה"הגנה" והפלמ"ח הסגירו את חברי האצ"ל והלח"י לידי הבולשת הבריטית. זוהי תקופת "הסזון" - הציד. יצוין כי בפתח-תקוה שרר שלום-בית בין שלושת המחתרות. לא אירעו שום מעשי הסגרה מצד אנשי ה"הגנה" והפלמ"ח לבולשת הבריטית, בפתח-תקוה.

כתוצאה מהתגרויות וצליפות חוזרות ונשנות מצד ערביי הכפר פג'ה הסמוך לעין-גנים ולכפר-אברהם החליטה מפקדת ה"הגנה" בפתח-תקוה על פעולת גמול כנגד כפר זה. אכן במאי 1947 תקפה יחידת "הגנה" מפתח-תקוה בפיקוד שלמה מילר, בית קפה במרכז הכפר. במהלך ההתקפה נהרגו כמה וכמה ערבים. בקרב זה נהרג מפקד הכוח, שלמה מילר, שהסתער בראש חייליו.

חטיבת אלכסנדרוני

ככל שהארגון הארצי הלך והתפתח, הלך והתארגן לבאות בכמות המתנדבים, בארגון היחידות אימונים, בקורסי מפקדים, קורסים שונים כמו קשר, עזרה ראשונה ועוד, הדברים נכונים גם לפתח- תקוה. פעילות ה"הגנה" בפתח- תקוה ובנותיה תחת יחידה אזורית שפעלה באזור זה שקיבלה את הכינוי "נפת עין" על שום מעינות ראש העין, הנובעים בסמוך לפתח-תקוה. לימים, משנת תש"ז-1947 כשהארגון החל להתארגן לקראת הבאות הוא הקים חטיבות אזוריות לפי אזורי הארץ.

באזור פתח-תקוה וצפונה עד נחל התנינים הוקמה חטיבת "אלכסנדרוני". "נפת עין" הפכה להיות גדוד בשם זה "גדודי עין" בחטיבת "אלכסנדרוני". כך פעל גדוד זה משנת תש"ז- 1947 עד סוף מלחמת העצמאות. מרחב החטיבה חולק לנפות איזוריות. באזור פתח-תקוה הוקמה "נפת עין". היא כללה את חבל פתח-תקוה וחבל דן שכלל את בני-ברק, רמת-גן וגבעתיים. למפקד הנפה התמנה צבי כהן. בפתח-תקוה המשיך לפעול גדוד בשם זה "גדוד עין" בחטיבת "אלכסנדרוני". גדוד זה פעל משנת תש"ז-1947 עד סוף מלחמת העצמאות.

 

(מחקר וכתיבה: ד"ר חיים מייטליס)